Freemium הוא מודל תמחור עם גרסה חינמית שנשארת חינמית לתמיד וגרסה בתשלום עם יותר תכונות, יותר קיבולת או פחות מגבלות. השכבה החינמית משמשת כשיווק וכהדגמת מוצר. ההכנסה מגיעה מהחלק הקטן של המשתמשים שמשדרגים, ולכן השכבה החינמית חייבת להיות זולה לתחזוקה.
Spotify הוא המקרה הידוע ביותר: אתה יכול להאזין בחינם עם פרסומות, או לשלם דמי מנוי חודשיים כדי להסיר את הפרסומות ולהוריד רצועות. הגרסה החינמית היא לא מתנה, היא הדרך שבה מוצאים לקוחות משלמים.
עשה את החשבון לפני שאתה בוחר במודל הזה. נניח 100,000 משתמשים רשומים ו-3 מתוך 100 משדרגים. זה נותן 3,000 לקוחות משלמים. ב-10 יורו לחודש הם מייצרים 30,000 יורו הכנסה חודשית. 97,000 המשתמשים החינמיים הנותרים עדיין עולים כסף: שרתים, אחסון, תמיכה, רישיונות. ב-10 סנט למשתמש חינמי לחודש זה 9,700 יורו, ונשארים 20,300 יורו. ב-30 סנט אותו בסיס חינמי עולה 29,100 יורו וכמעט שום דבר לא נשאר. Freemium עובד כשעוד משתמש חינמי אחד עולה כמעט כלום.
המספר המכריע השני הוא היקף ההגעה. אם רק 3 אחוזים משלמים, אתה צריך בסיס משתמשים גדול מאוד. Freemium מתאים למוצרים עם פנייה רחבה והפצה זולה, לא לכלים נישתיים עם 500 לקוחות פוטנציאליים.
תכנן את המגבלה בקפידה. הגבל משהו שגדל ככל שהלקוח מקבל יותר ערך (אחסון, מספר פרויקטים, חברי צוות, נפח חודשי) במקום להפוך את הגרסה החינמית לגרועה בכוונה. גרסה חינמית מתסכלת מייצרת הסרות התקנה, לא שדרוגים.
שתי טעויות נפוצות: לתת בחינם כל כך הרבה שלאף אחד אין סיבה לשלם, ובלבול בין freemium לבין ניסיון חינם. ניסיון מסתיים אחרי 14 או 30 יום; freemium לא מסתיים, מה שאומר שאתה נושא בעלות המשתמשים שלא משלמים ללא הגבלת זמן.
Freemium הוא אחד מ-43 דפוסי מודלים עסקיים שנבדקים מול רעיון, ולכן הוא מופיע לעיתים קרובות בתוכנית שנוצרת אוטומטית כאפשרות הכנסה מוצעת.
